מה כותבים בעמוד הראשון של סיפור החיים? אפשר לפתוח בתיאור ההיסטוריה המשפחתית, לספר על אימא של סבתא, על הבית שבו גרה המשפחה וכדומה, ואפשר גם לפתוח את הספר בתיאור הרגע המכונן בחיים, אותו רגע גורלי שהתווה את הדרך בחייו של גיבור הסיפור. זו טכניקה שעוזרת לרתק את הקורא לספר, אבל גם משרתת את הסיפור עצמו, משום שהיא ממקדת את הנרטיב שלו בהשלכות של אותו רגע מרכזי, שסביבן הגיבור בונה חלק גדול מחייו.
סיפור חייה של רחל ינאי, שורדת שואה, מתחיל בתיאור העזיבה של בית הוריה ברגע האחרון, לפני הקמת הגטו בעיר הולדתה ג'יור שבהונגריה. להלן פסקאות ראשונות מתוך ספרה "שרדתי בזכות המזל", שהיה לי העונג והכבוד לכתוב.
דוגמה להקדמה של סיפור חיים
באביב של שנת 1944 התקדרו השמיים מעל העיר ג'יור שבהונגריה, העיר שבה נולדתי וגדלתי. ב־10 במאי הורה ראש העירייה לכל התושבים היהודים לעבור בתוך חמישה ימים לבתים שהוקצו לגטו בחלק הישן של העיר. ביתנו שכן באזור זה, ועם סגירת הגטו נכנסו לגור בביתנו משפחות נוספות בצפיפות רבה.
יום לפני מעבר היהודים לגטו קמתי השכם בבוקר, נפרדתי לשלום מהוריי היקרים ומשתי אחיותיי הצעירות ממני שעדיין גרו איתנו, ועזבתי את הבית. כשהגעתי לסוף הרחוב שבו גרנו הבטתי לאחור וראיתי את אימי היקרה עומדת בפתח הדלת, מלווה אותי במבטה ובוכה. לא ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותה.
הייתי נערה אמיצה בת שבע־עשרה וחצי. אחזתי בחוזקה בתיק קטן שארזתי לנסיעה, שממדיו לא עוררו חשד שאני עומדת לברוח מהעיר, וצעדתי במהירות ברחובות השוממים בדרכי אל תחנת הרכבת. כשעברתי בפארק קרוב לתחנה תלשתי את הטלאי הצהוב ממעילי וזרקתי אותו. הגעתי לתחנה, קניתי כרטיס והמתנתי עד שהגיעה הרכבת המובילה לבודפשט. אחותי הגדולה אדית, שהייתה פעילה בתנועת הנוער הציוני, גרה שם במסגרת הכשרה חקלאית.
אדית שלחה לג'יור תעודות מזויפות בעלות זהות נוצרית, אך רק שניים השתמשו בתעודות – אני ועוד בחור שהיגר לאמריקה בסופו של דבר.
כשהגיעה הרכבת לתחנה עליתי עליה במהירות עם שאר הנוסעים, התיישבתי באחד הקרונות והתכוננתי להציג בביטחון את תעודת הלידה המזויפת שבארנקי, אם אידרש לכך.
